הראש עובד שעות נוספות , מחפש נחמות ,
די לו עם הדמעות .
הקול השפוי הפך כבר לטירוף ,
איך אפשר להמשיך לאהוב מישהו שכל כך פגע ,
מישהו שעשה רק רע רע רע !!!
מישהו שאיננו , משהו שאף פעם לא יהיה -כאן בשבילי !
אבל כמו צמאה לרעל , אני צמאה לך ...
רק לחיבוק , למבט שלך , לצחוקים המיוחדים שרק אנחנו הבנו ,
לשיחות אל תוך הלילה , לאינספור מחמאות ,
לרגעי ההקשבה , ההבנה וכן גם על אלו שפחות .
כל איבר בגוף שלי מתגעגע אליך , מחפש אותך , רוצה בך !
מה איתך ? טוב לך ?
חשבתי שהזמן יהיה לי למרפא אבל זה לא קורה .
הזמן שעובר לא עושה לי טוב , לא מוצאת אחר לאהוב ,
עם כמה שלא הכל היה ורוד , איתך מצאתי את הקרוב .
שונאת את עצמי על שאני אוהבת אותך ככה !!!!
שונאת את עצמי שאני חושבת עליך ,
אתה נשוי ,אסור לי פשוט אסור.
אני כ"כ מפחדת שתמיד תהיה לי פה - בלב ,
תצמח מתוך הכאב .
אני רוצה לזרוק "אותך" רחוק למקום שבחיים לא אמצא אותך עוד .
אני רוצה להפסיק לזכור.
אני רק רוצה לשכוח , לחשוב שמעולם לא היית פה ....
;){kind=link}