עוד דקה , עוד רגע , להסיר ממני כל נגע .
עוד שאיפה , עוד מבט -
לזכור אותך כפי שאתה , אתה !
עוד התמכרות לכאב הזה- שמזיק אבל זה בעצם הדבר היחיד שמחזיק.
עוד מחשבה עליך , עליי , עלינו , על מה שהיינו והיום איננו .
אתה לא יודע איך זה מרגיש שמכבים לך את ה"אור" שחי לך בלב ,
שסוגרים עליך את הדלת ולא סתם דלת פלדת,
אטומה , חזקה שאינה חדירה.
ואני מחפשת אותך , מחפשת את מה שהיית
ולא מוצאת ושוב בוכה ושוב מכה על חטא
ושוב כועסת על עצמי שהרגש שבתוכי לא מת .
וכששואלים אם אנחנו מכירים אני בצער אומרת את המילים:
"חשבתי שהכרתי , היום הוא לא אותו האחד שפגשתי" ,
ושוב כשמזכירים את שמך , הלב כאילו צוהל משמחה ,
שמחה של עצב , שמחה לא אמיתית , כן אני יודעת אני לא החלטית .
זה לאהוב אותך , זה לרצות לשכוח ממך , זה לדאוג לך ובבוא העת למחוק אותך ,
זה לשבת שעות עם עצמי ולטחון את זה ולטחון , מה לא עשיתי נכון ?
אין בזה שום היגיון , אתה הלכת השארת אותי בשיגעון , בלבד בפחד ,
באינספור שאלות למה אנחנו לא ביחד....
אז נכון לא לכל שאלה יש תשובה ותקופה יפה לא מבטיחה שלעולם תהיה יפה ,
אז אולי תשחרר אותי , אני כבולה בך , אסירה ,
רוצה להיות כבר חופשיה ובך לא תלויה .
מחפשת את הקץ לדמעות ,
השם בבקשה תענה לתפילות .....
;){kind=link}